אדם, חוה, גאווה, מודעות עצמית וחטא | 83 קל וחומר שאין יציבות או תקווה . לכלול הכול ? הכול הוא יותר מדי . הכלת השוליים משמעותה אנטרופיה שתגבר על הסדר ; ואם אין די בשוליים כדי לגבור על הסדר, יבואו שוליהם של השוליים ובוודאי יספיקו . לכל קצה יש קצה קיצוני ממנו . מעשה הקטגוריזציה, המיון, הוא קביעה של סדר — הסדר שהינו חיוני, אך גם אינו שלם לעולם ( ולפעמים הוא רחוק מכך מאוד ) . על כן, משהו או מישהו צריכים לייצג את מה שעדיין לא הוכנס למבנה הסדר . האיחוד בין היכולת למיין ולסדר לבין הצורך להקדיש קשב למה עודנו חיצוני ואבוד — איחוד זה הינו רוח האדם השלמה, המשקפת במרב הדיוק את רוח האל . ספר בראשית מדגיש אחדות זאת : "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" ( בראשית ב, כד ) . קרל גוסטב יונג הוסיף על כך : הדמיון האנושי עסק ברעיון זה שוב ושוב, ברמות הגבוהות ואף הגבוהות ביותר של התרבות, כפי שאפשר לראות בפילוסופיה היוונית המאוחרת והסינקרטית של הגנוסטיקה . לדימוי הרב-מיני היה חלק חשוב בפילוסופיית הטבע של ימי הביניים . ואף בימינו אנו שומעים במיסטיקה 87 הק...
אל הספר