אדם, חוה, גאווה, מודעות עצמית וחטא | 73 החיים בגן העדן המנוהל כהלכה נמצאים במצב של משחק דינמי : סדר שהכאוס מערער עליו, מעדכן אותו ומרחיבו ; גבר המוצב מול אישה, מתחרה איתה ומשתף איתה פעולה ; גבר ואישה הפועלים על פי רצון אלוהים ( מממשים את עצמם כצלמי אלוהים ) , ומשפרים ללא הרף את מה שכבר טוב או טוב מאוד . גן העדן דומה במצבו זה ליצירה מוזיקלית גדולה — הקונצ'רטו הברנדנבורגי השלישי של באך, למשל — יצירה בעלת יכולת נדירה לאזן בין הצפוי לבין המפתיע והחדש, ובו בזמן להוליד, מתוך דבר שכבר עתה הוא יפה ומושלם, דבר יפה ומושלם אף יותר . זו צורת קיום של הרמוניה המשתפרת כל העת, 72 זהו הטוב שיכול של "מצב" שאליו "האמנות כולה שואפת תמיד" . להיעשות לטוב מאוד . אבל האנושות נקראת גם להניח ליסודותיו המוסריים הקיימים של העולם כפי שהם : אסור לה לאכול מהפרי האסור . יש אם כן דבר-מה שעליו להישאר לנצח מחוץ להישג השיפוט האנושי : דבר הנוגע לטוב ולרע . הוא מוצב לאין-מזיז בבסיס, הוא מרומם לצמיתות אל הפסגה, והוא נשגב מהשגתנו . האין זו אותה מערכת של עקרונות מוסר שכבר כוננה וכובדה ? — זו הכוללת את עובדַת משחק הגומלין הנצח...
אל הספר