אדם, חוה, גאווה, מודעות עצמית וחטא | 69 אותה ברייה הנוטה לתשישות, לייסורים ולמוות, זו שמקומה בטבע וביקום זניח עד להלעיג וימיה כצל עובר — מדוע לייחס לו ערך ? אבל בלי ההיגד האלוהי הזה, היכן היינו ? איך היה האדם הפשוט זוכה למעמד אפריורי כלשהו בעולם שבו אנשי זרוע החזקים ממנו מממשים את העיקרון שלפיו הזכות נגזרת מן הכוח ? איך היינו מתנהלים בלי המסורת בדבר זכויות בלתי-ניתנות להכחשה ואחריות אישית מובנית, מסורת שהיא הנגזרת הלוגית של האקסיומה בדבר חלק-אלוה-ממעל שבָּנו ? האחיזה ברעיון האדם כצלם אלוהים היא, בעת ובעונה אחת, דבר בלתי-מסתבר — ודבר שחשיבותו רבה עד אין חקר . זהו אולי הרעיון הגדול ביותר שנתגלה אי פעם ; וכיוון שהוא הרעיון המרכזי במקרא, הוא עצם תשתיתה של המסורת היודאו-נוצרית . זוהי אקסיומה החייבת לעמוד כאבן פינה בהיווצרותה של כל חברה ; שיש לקבלה כאמונה הכרחית עוד לפני שהמשחק מתחיל . לרבות מן האמונות הדתיות-באמת יש צורה זהה : האמונות הללו אינן התעקשויות על אמיתותה של אמונה טפלה או על-טבעית זו או אחרת, אלא בהכרזה על מה שהמציאות כלולה בו, או כוללת אותו ; הכרזה שהמאמינים נקראים לגשת אליה בזהי...
אל הספר