מה שראיתי | 85 הזהב והרכוש היקר של היהודים — המתים או אלו שעמדו למות — נאספו בקפדנות מגופותיהם . אפילו החפצים הפשוטים ביותר, חסרי הערך לכאורה, נלקחו אם נדמו לשימושיים בעיני הרוצחים . גרוסמן מתאר כיצד מסמכים, כולל תעודות אישיות, עדיין היו שרועים על הקרקע . והוא כותב : מהמם לגלות שהחזירים האלה השתמשו בכל דבר — אפילו בנייר ובבד . כל דבר שיכול היה להיות מועיל, היה חשוב ומועיל לחזירים האלה . רק הדבר היקר ביותר בעולם, חיי אדם, נרמס 16 מתחת למגפיהם . קיבוץ ניר-עוז היה גם הוא זירה של טבח נורא . בקנה מידה שונה מטרבלינקה, אבל כמו טרבלינקה, קשה לדעת איך לצעוד על הקרקע הזאת . זה היה קיבוץ לא עשיר אך יפהפה . בבוקר שבעה באוקטובר חיו שם כארבע מאות איש . בקהילה קטנה שבה כולם מכירים את כולם, ויודעים מה קורה אצל השכנים, יותר מרבע מהתושבים נעלמו בתוך שעות ספורות — נטבחו או נלקחו לעזה . רבע מהקיבוץ נמחק ברגע אחד . טרם יבש הדם, הראה לי רון בהט, גבר בן 57 , נשוי, אב וסב, את חורבות קהילתו . בבוקר שבעה באוקטובר הוא התכונן לחגוג את החג עם משפחתו, הכוללת את אשתו, שתי בנותיו וכלבו . הם שמעו את קולות הצופרים בשש ...
אל הספר