182 | אדם ג׳וזף ביים אנשי מחלקת המלחמה — כמעט 2,700 חיילים ומלחים אמריקנים נהרגו בתשעת הימים הראשונים של המערכה באוקינאווה . אך קרב אוקינאווה היה רק חלק מסיפור המלחמה באוקיינוס השקט . בטוקיו, שכונות שלמות עוד בערו מהפצצות התבערה שתכנן מייג'ור גנרל קרטיס לָה-מֵיי, שפיקד על פיקוד המפציצים ה- 21 . לה-מיי הורה על משימת הפצצת תבערה בלילה בין 13 ל- 14 באפריל, או בין 12 ל- 13 באפריל בשעון וושינגטון, והתוצאה הייתה שטוקיו החלה לעלות באש שעות אחדות לאחר שטרומן הושבע לנשיא . הצוותים שחזרו מהמשימה דיווחו על תוצאות הרסניות . "ראינו ענני עשן שחור עצומים, גבוהים מהמטוס שלנו", סיפר רב"ט דיוויד מנור מקנזס-סיטי במיזורי . "שמענו פיצוצים ממרחק של יותר 3 מתקפת פצצות התבערה היחידה מ- 150 קילומטרים בדרך הביתה" . הזאת הרסה יותר מ- 170 אלף מבנים, וגרמה למותם של כ- 2,500 בני אדם, רובם אזרחים — בערך כמספר האמריקנים שנהרגו במתקפת פרל הרבור . זמן קצר לאחר המשימה הזאת — ביום המלא השלישי בכהונתו של טרומן — הצהיר קרטיס לה-מיי מהמטה שלו באי גואם שאפשר לדעתו להכריע את יפן באמצעות מתקפות תבערה על אדמתה, 4 ולשרוף שכונות ...
אל הספר