כישוריו במחקר זיהוי בעלי החיים שבמקורות ישראל ושיטתו המחקרית

97 פרק ג : פעילותו של אהרני במחקר ובהוראה בשנת 1920 הוא כתב מאמר חשוב בנושא הנוֹמנקְלָטורה העברית ( שיטת מתן השמות ) של בעלי החיים, והצביע על כך שרבים מהחוקרים היהודים, כמו גם הנוצרים, זיהו פעמים רבות את בעלי החיים על פי הפאונה ( החי ) האירופאית, מבלי שהכירו את טבע ארץ ישראל . רבים מהם היו ספונים בד׳ אמותיהם ומנותקים מהשטח, ונשענו על העתקות דברי קודמיהם ועל מילונים שאינם מבוססים, או על פרשנות פילולוגית חסרת בסיס . כך טעו, למשל, בזיהויי הנשר, הצבי, השפן והחולד . הוא הצביע על החולשות של המחקר המדשדש במקום, כשהוא רומז למעשה על יתרונו על פני האחרים : אולם אנו המשכילים היושבים בארץ, לא מלאנו את חובותינו לספרותנו העתיקה, כי כלום לא הוספנו להבנתה . ערבית לא למדנו, את טבע הארץ לא חקרנו, לנמוסי כל העמים היושבים בה לא התבוננו ; וכל הזמן הננו רק בבחינת שבים על קיאנו, הננו רק מעלים את הגרה אשר נגרינו בגלות במדינות העמים [ . . . ] כי לנו אין עדיִּן המון חושב 75 ומדבר עברית [ . . . ] אהרני היה אפוא בעל מודעות גבוהה לכישוריו, ועמד על כך כאשר התבקש לכתוב דו״ח של רשימת פרסומיו לפרופ׳ ליאו אריה מאיר, רק...  אל הספר