59 פרק ב : חזון המוזיאון הזואולוגי לעם ישראל ואוספי אהרני בישראל ובעולם אותי לא שלח שום עם, גם לא עמי ; בכיסי לא היתה פרוטה מוכנה להצטידות מדעית, לשם חקירה מקורית במדורם הטבעי של בעלי החיים השונים והמשונים . כל שעשועי דמיון, כל צפִּיה לנסים היו לא רק שגיון, אלא שגעון . מאין יבוא עזרי ? לזכותם של בני עמי בארצנו יאמר, שאז ( בהיותי עוד יחיד באומנותי, בלי מתחרים ) לא שם איש מכשולים בדרכי : איש לא קִנא בי, לא אהבוני, לא שנאוני . רק נוד נדו לי ויחשבוני למשוגע, לחסר דעה . כי לא יכלו להבין בשכלם הצלול, שאדם שפוי ובר-דעת יסתכל יותר משעה שלמה “בזבוב פשוט״ וימצא בו ענין להעסיק בו את מחשבתו . כי מי אינו מכיר את ה״זבוב״ ? מה תתן ומה תוסיף ההתבוננות הזאת ? “מצלצלים״ בודאי לא . 33 מצב זה השתנה עם הצטרפותו לסגל האוניברסיטה העברית בשנת תרפ״ו וקבלת מלגה של 10 לי״מ ( = לירה מצרית ) לחודש . בכתב המינוי נאמר : “מטרת הסטיפנדיות [ = מענקים ] היא לתת את האפשרות לנהנים מהן לְוָתר על חלק מעבודתם שממנה הם מתפרנסים ולהקדיש 34 התקדמותו בעבודתו באוניברסיטה וקבלת מינוי בדרגת מרצה את זמנם זה לעבודה מדעית״ . 35 לא רק ...
אל הספר