139 אחדות האומה : גלגולו של מוטיב בהגות הציונית הדתית ( 1902 - 1982 ) 84 שהבאנו בזה, למליצה המפוצצת אשר פוצצה אתבמליצת ר' לודוויג רבה, עמנו לשני שברים אשר מאנו להרפא, למליצת "מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי, לאוהליך ישראל" ( מל"א יב, טז ; דה"ב י, טז ) . אך הישליו אהלים 85 ליושביהם על אדמת הנכר אשר הם נטועים עליה ? לא ! את עמם נטשו, אלה 86 למען מצוא חן אל אחיהם התמימים הדברים בם פנו עורף ויקשיחו מהם לב, בעיני זרים אשר מאסו בהם, אך בידם לא העלו מאומה, כי ככל אשר יוסיפו היהודים המתנכרים אל מולדתם, להתיפות ולעגוב ולהתרפק על הגרמנים, כן 87 ולשקץ את נפשם . והמתרפסיםיוסיפו הם לקוץ מפניהם, לבזות את צלמם, השפופים האלה, בראותם כי בכחש הראשון, אשר התכחשו למולדתם העתיקה 89 88 מאויבי נפשם, יתנדבו עוד להפיס את דעתםלבדה, לא הפיקו עוד רצון ולמצוא חן בעיניהם בכחש האחרון, בהתכחשם לאלהי ישראל ולתורתו, ואז 91 90 יקוו כי שקט יהיה להם . בהשליכם מידם את הדגל האחרון, השיח הפולמוסי של יעבץ, שהשיבוצים המקראיים שבו מעידים על הפנייה הרטורית הרגשית, תוקף בגלוי בנקודה מסוימת אך בסמוי מתכוון לנקודות אחרות לחלוטין ....
אל הספר