פרק רביעי: על הוראת השואה

פרק רביעי – על הוראת השואה | 55 הרי״ד הוא מרכיב חשוב בניתוח הגותו הכוללת של הרב . אף ראינו לעיל שהמעמד של רב ותלמיד בכתבי הרי״ד הוא כמעט מטאפיסי . הרב נוכח בתלמידו, והזיקה שביניהם אינה דיאלוגית בלבד אלא גם ישותית כביכול . היחסים ההדדיים שבין רב לתלמיד נידונו בחיבורים המרכזיים של הרי״ד הן מבחינת הקשרים הנרקמים בין הסמכות ובין היונק ממנה הן מבחינת התפיסה של המסורת ( לרוב הלכתית ולמדנית ) כמעבר של ידע באמצעות ההוראה . בפרק זה אני רוצה לשנות את אופי הדיון ביחס לקודמיו, וליצור מעין קווי יסוד לתוכנית הוראה על פי הגותו של הרי״ד . אני מבקש לעקוב אחר רעיונותיו של הרי״ד לא רק כשלעצמם, אלא כתשתית להוראת מתודות ותכנים . בפרק הקודם עסקתי בתודעת השואה ובגלגוליה בהגות הרי״ד ; בפרק זה אני מבקש לבחון את השלכותיה על המתודה של הוראתה . ואכן אחת הסוגיות המאתגרות מבחינה פדגוגית היא הוראת השואה בכלל והוראתה בחינוך הדתי הלאומי במיוחד, שכן חינוך זה מערים קשיים תאולוגיים בלתי פתירים . בשנים הראשונות שלאחר השואה לא לימדו בשיטתיות את הסוגיה, וכבר הזכרנו בפרק הקודם את אווירת הפקפוק וחוסר האמון בסיפורי הניצולים . ...  אל הספר