ד"ר ווּבִיט ווֹרְקוּ־מֶנְגִּיסְטוּ

22 סיפורם האישי של המחברים עונה שגם היא מתגעגעת אליי, אך תמיד ציינה שהקושי שאני עוברת הוא למען מטרה חשובה . היא הייתה גאה מאוד בעובדה שיש לה בת שלומדת ומתקדמת . העובדה שאמא בטחה בי גרמה לי להאמין בעצמי וביכולות שלי . בהתבוננות לאחור איני מבינה איך עשיתי את זה ; כנראה שהיה לי כוח רצון אדיר, שאפשר לי להתמודד עם כל אתגר . בתקופה ההיא לא ראיתי את הקושי וידעתי שאני מסוגלת לכבוש כל פסגה . בהתבוננות לאחור, הדרך הקשה שעברתי, הקפיצה מעל כל הקשיים, גורמת לי אושר ונחת . וכל זה לא היה קורה ללא הברכה של אמי ז"ל — היא הראשונה שהאמינה בי, ונוסף על כך, היא זאת שנתנה לי את הביטחון ואת הנחישות שלי . בכל התמודדות, בכל אתגר, דמותה עמדה לפניי והאירה את דרכי . אמא ז"ל נולדה וגדלה בהרי סְמֵן, אחד המחוזות החשובים בהיסטוריה של יהודי אתיופיה בעבר ועד העלייה לארץ . סְמֵן היה המרכז הרוחני של יהודי אתיופיה והמֶלוֹכְּסֵווֹץ' והכוהנים קיבלו את הסמכתם שם . זה היה המרכז הפוליטי של יהודי אתיופיה, הזירה של מעשי גבורה רבים . אני עוד זוכרת שכשהייתי קטנה מאוד תמיד נאמר על אנשי סְמֵן שהם אדוקים מאוד בדת, שהם אנשים תמימים מא...  אל הספר