10 מחוסל, עטופה בשק כחול שממנו בצבצו רגליים שחורות מכוסות נמלים, גופה שכבר החלה להרקיב תחת טרפז האור שיצרו קרני השמש . או שאעמוד מול תחנת המשטרה השרופה, שרק שלד המבנה נותר ממנה, לצד עיתונאי "הארץ" והמבקר החריף של מדינת ישראל, גדעון לוי, אדם עם אותו שם משפחה כשלי . . . אני חולק את שם משפחתי עם אנשים רבים, ואף הזדמן לי להרהר עם כמה מהם על הלצותיה של הרוח היהודית, המטילה גורל יהודי שונה בתכלית זה מזה על אותם השמות — אבל מר לוי הזה . . . הופתעתי ללחוץ את ידו ולחלוק איתו השתוממות, שהפיגה לפתע את דעותינו הישנות . . . להימצא עימו מול קבוצה שהורכבה ממכבי אש, משוטרים ומחיילי צה"ל שהגיעו בשעת בוקר מוקדמת, או מאנשי מילואים שנחפזו למקום מיוזמתם, מוקדם יותר, כי בן משפחה, חבר או חייל מהפלוגה התקשר אליהם מהממ"ד ואמר בנשימה חנוקה ( לחלקם היו אלה מילותיהם האחרונות בחיים ) : "הזאבים נכנסו לעיר . אנחנו רואים אותם, שומעים אותם . הם בחצר, בסלון, בחדר הילדים . . . הם מנסים, ממש עכשיו, בזמן שאני נשען על הדלת, לפרוץ את המנעול" . . . גם את זה מעולם לא דמיינתי . בקיבוצים המצב היה גרוע יותר . הכרתי את הקיבוצים ז...
אל הספר