100 פרק רביעי במישור אחד יחד עם טרור, מלחמות ונשק גרעיני, וככאלו שאפשר לטפל בהן באותם כלים חברתיים, פוליטיים, צבאיים או משטרתיים . השלב הבא בשיח הזה הוא ההכרזה על "תרבות חירום", כפי שטען סגן שר הביטחון מתן וילנאי כאשר קבע כי יש להתנהג "כאילו מחר בבוקר עומדת לפרוץ מלחמה" ויזם תוכנית ללימודי עורף במערכת החינוך . מצב חירום מובן גם בדמוקרטיות ליברליות ונאורות כאישור לעשות שימוש באמצעים חריגים עד כדי השעיית החוק וכללי הצדק לנוכח מה שמוגדר כאיום ביטחוני חמור על ביטחון המדינה ותושביה . וילנאי השתמש במושג "תרבות החירום" באופן שרומז כי לדידו מצב החירום הוא מצב תרבותי קבוע, והתייחס מבלי דעת לדבריהם של הרדט ונגרי, שטענו עוד לפני מתקפת הטרור ב- 11 בספטמבר 2001 שהסדר הגלובלי החדש, התופס בהדרגה את מקומן של מדינות הלאום הישנות, שואב את הלגיטימציה להתנהלותו הכוחנית מן הפרדיגמה של "מצב חירום קבוע" . תחת המשגה זו הופך האזרח בעל הזכויות, כפי שמציע ג'ורג'ו אגמבן, ל"אזרח החשוף" ( bare life ) בפני רודנות המדינה . זהו שיאו של תהליך שבו האחריות המרכזית למנוע פשיעה ולדאוג לביטחון הציבור עוברת מהמדינה אל עסקים,...
אל הספר