66 פרק שני הזיקה של הערבים לקרקעות, הגדירה אותם כנפקדים והלאימה את נכסיהם . על פי מדיניות פיזור האוכלוסין החליטה המדינה באמצעות האפוטרופוס לנכסי נפקדים ומחלקת העלייה והקליטה של הסוכנות היהודית היכן יתיישב כל עולה חדש . עיון במסמכים של קובעי המדיניות מאז מעיד על מגמתיות מפורשת בשיכון העולים על בסיס מוצאם האתני . מרבית יוצאי מדינות ערב הופנו למעברות, לשיכונים בעיירות פיתוח ולשולי הערים המרכזיות, ומיעוטם הופנו להתיישבות חקלאית . לעומתם, מרבית העולים ממדינות אירופה נותבו למרכזי הערים הגדולות . לאורך השנים הוסדרו בכל הארץ זכויות הבעלות על הבתים שבהם גרו העולים הללו, בין שבאמצעות "דמי מפתח" ובין שבאמצעות מכירת הבתים לדיירים, אך זכויותיהם הקנייניות של תושבי השכונות בתל אביב-יפו, שרובם כאמור יוצאי ארצות ערב, לא הוסדרו . אי-הסדרת הזכויות אפשרה הלכה למעשה להגדירם כפולשים, ובכך ניתנה הלגיטימציה לנקוט נגדם הליכים משפטיים, להוציא להם צווי פינוי ולסלקם מן הקרקעות — לרוב לטובת מיזמי נדל"ן המיטיבים עם כיסיהם של המדינה, העירייה והקבלנים . החוט המקשר בין כל המקרים הללו הוא המוצא המזרחי של ההרוגים והמוחי...
אל הספר