196 רמי לבני בלאט יוצאות ידיים אל הדרך ומסלולן ארוך ומפותל . גומרים לשיר ומקשיבים רב קשב בינינו מתפתלות לחשושיות יש הסתננויות בתוך העשב כי יש בו כל מיני גבשושיות . כיוון שתרדמה עלי נופלת שוב אין אני מצליח לאתר של מי היד אשר עלי זוחלת של מי הפה שבאוזניי לוחש . וכשאני מקיץ אין איש בדשא וקצת קריר וקצת רטוב מטל . ולהפתעתי אני רואה ש — אותו צרור תלתלים עלי מוטל . ומתוכו אלי צוחקות עיניים ומתוכו אלי מבהיק צוואר אני שואל : "הי, מה העניניים ? " היא בחיוך עונה לי : "שום דבר . " שואל : "גם את ישנת ? " — עונה : "לאו דוקא" ותשובתה אותי קצת מביכה . שואל : "אז מה בעצם את עושה כאן ? " שפתיה לוחשות : "אני איתך . " אני שותק . שפתיים היא נושכת אני שותק וכה כבדות ידי פתאום היא מסתובבת והולכת ורק אני שותק עוד שם . התחביר המינורי 197 גם בהיבט התחבירי, "אגדת דשא" ממחיש שוב את עקרון הדואליות הדיאלקטית של המינוריות : בין תשוקה לסובלימציה, בין רומנטיקה לאירוניה, בין מעורבות לניטרליות, בין אירוטיקה למבוכה, בין התקרבות להתרחקות ובין חשיפה להסתרה . המשפט המינורי הוא מערכת של איזונים ובלמים, גרף מתון שעולה ויורד ב...
אל הספר