138 רמי לבני באה לידי ביטוי רק בספקנות עמוקה כלפי קיום האל וטיב מניעיו בעולם ( ראו למשל "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה", שכתב נתן זך והלחין מתי כספי ; "אלוהים מרחם על ילדי הגן", שכתב יהודה עמיחי, הלחין גידי קורן וביצעו "האחים והאחיות" ) , אלא גם בהתרחקות מהעל-טבעי ובנטייה כללית לרציונליזם ולפיכחון, לדה-מיסטיפיקציה ולניפוץ של קלישאות שכיחות, דעות קדומות ואשליות רוחניות או רומנטיות ( למשל, "מה אכפת לציפור", שכתב חנוך לוין, הלחין זוהר לוי וביצעה להקת "אחרית הימים" ) . את הקדושה המטאפיזית שהוסרה החליף הרוק הישראלי בקידוש של החול, ובמיוחד של האנושי . המסר הפילוסופי שהוא אימץ לעצמו הוא שאם אין כוח עליון, ואין עולם הבא, אז העולם הזה והחיים על פני האדמה קיימים רק הם בחד-פעמיותם ; "וזה כל מה שיש", בניסוחו של עלי מוהר . לא בשמיים היא . רק מן האנושי והארצי תבקע משמעות הקיום, ובכך יש לדבוק . אבל זו רק התשתית . כיצד ממשיכים מכאן ? היכן בכל זאת ניתן לאתר משמעות ולמצוא אושר, ולו למחצה ? ראינו בפרקים הקודמים כי תנועה כללית של התכנסות פנימה — מלאומיות הירואית נוכחת-כול ללאומיות אינטימית, מן הקולקטיב אל הסו...
אל הספר