אנטי-גיבור כגיבור : דמות הסובייקט ברוק הישראלי 109 "אני מצמצם את עצמי כדי נקודה אלמונית — שלא להטריד בגופי מלכֻיות" ( הכיתוב על מצבתו של אריק איינשטיין בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב, הציטוט מתוך שירו של אברהם חלפי ) הגיבורים של הרוק הישראלי עברו לדבר בלשון "אני", ובכך יישמו את שאיפתם של יוצרי דור המדינה להחליף את ה"אנחנו" בסובייקט פרטי . אבל מי הוא אותו "אני" ? האם זה שאוהב לישון הוא אריק איינשטיין ? זה שלוקח ת'זמן הוא יהונתן גפן ? ה"אדם בתוך עצמו" הוא שלום חנוך ? בלי להיכנס לדיון רב-השנים והמסקרן של מחקר הספרות בנושא הסבוך של הקשר בין המחבר החוץ-טקסטואלי לבין הדובר המספר, על שלל הפערים וזיקות הגומלין ביניהם, גם בחינה בלתי מלומדת של ה"אני" בשירי הרוק הישראלי יוצרת את הרושם שלפנינו "אני" מרוחק למדי . "אני" שאינו אינדיבידואלי לגמרי ; שנדרש תמיד להוכיח שיש לו קיום "מעבר" לחוויה הפרטית ; שהוא גם "אני" וגם משל על החיים של כולנו . זהו "אני" לא חושפני, לא ביוגרפי, לא כזה שנעמד מולנו ללא מסכות, כשסיפורו או רגשותיו חשופים בפנינו, אלא מי ששומר על מרחק אמנותי בטוח . "אני" שעבר שורה ארוכה של עידו...
אל הספר