נורמלי מכולם: על שירי הים הישראליים

68 רמי לבני ג . יום בהיר של שמש אין שום עננים אני וכל החברה אל הים נוסעים, לקחנו את האוטו הבנות כבר שם כשלחוף נגיע נוציא את הגלשן . שוב אנחנו מתגלשים רוכבים על הגלים הנה בא עוד גל גדול זהירות, רק לא ליפול מחוף בת ים עד הרצליה זה רק אני והגלשן שלי . . . ( בית ראשון ופזמון מתוך "הגלשן" / מילים ולחן : דני סנדרסון ) ד . רק אני ואנוכי נורמלי מכולם בתחבורה הציבורית נוסע אל הים רק אני ואנוכי נורמלי מכולם אני שוכח את עצמי בדרך אל הים . . . ( פזמון השיר "בדרך אל הים" / ביצוע : להקת משינה, מילים ולחן : שלומי ברכה ) הרוק הישראלי אוהב מאוד לשיר על הים — כפי שמעידים ארבעת השירים המצוטטים ורבים אחרים . הוויית חוף הים היא נושא אוניברסלי "טבעי" לרוק : הים בתרבות המערב מסמל חופש, רוח צעירה, גופניות ומיניות, תכנים וערכים, שתרבות הרוק הכללית מעלה על נס . כל זה נכון גם בגרסה הישראלית של הרוק . אולם לרוק הישראלי גם מטרות ייחודיות משלו, שלאורן יש לבחון את טיפולו בנושא הים . טענתנו היא שהרוק הישראלי רואה את עצמו כמי שיש לו תפקיד בפרויקט האסתטי והאידיאולוגי של זמנו : הבנייתה הרוק הישראלי והלאומיות 69 של תרבות...  אל הספר
פרדס הוצאה לאור בע"מ