מבוא 23 המינוריות עשויה להעלות על הדעת מגוון של נורמות או תופעות תרבותיות מעולמות התייחסות שונים . היא מזכירה במשהו את תרבות ה"אנדרסטייטמנט" . יש בה בבירור המשכיות של קווי אופי סגנוניים, לשוניים ואחרים שעוצבו במסגרת ההווי הצברי של דור הפלמ"ח וראשית ימי המדינה, שגם להם היו נטיות מינוריות מסוימות, בצד קווים בלתי מינוריים בעליל . מי שיחפוץ יוכל להפליג ולתור אחר השורשים היהודיים של המינוריות בפואטיקה של ספרות ותרבות היידיש . ברם, ברצוני לטעון כי דפוס המינוריות שיידון כאן, המינוריות כאסתטיקה וכאתיקה, שעל מגוון מאפייניה וביטוייה נעמוד בהמשך, היא מרקחת ייחודית שרקח הרוק הישראלי ( בצוותא עם ענפים נוספים של התרבות הישראלית ) , בהקשר ישראלי מודרניסטי ומתוך נסיבותיו וצרכיו הספציפיים . והמינוריות הזאת היא-היא מה שמזהים בתור ה"ישראליוּ ת" של המוזיקה הישראלית . למה מינוריות ? בהשאלה מתחומים קרובים אפשר היה להשתמש גם במינוחים אחרים על מנת לאפיין את הרוק הישראלי ; לדבר על ה"רזון" שלו, על ה"רוך" שלו, על ה"מינימליזם" שלו, או על "דלות החומר" שלו . היתרון של ה"מינוריות" על האפשרויות האחרות הוא במרחב הנדיב ...
אל הספר