10 רמי לבני או היומרה, לנסות לבאר, למי שסקרנים עדיין לשמוע, את מה שהנני סבור שהוא הצופן המיוחד של המוזיקה הפופולרית הישראלית . בתוך כך, קיוויתי, אוכל לתהות גם לעצמי, אל מול עיני הקוראים, על פשר תשוקתי למוזיקה הישראלית ומקומה בחיי . זאת, אולי בטרם יהיה מאוחר מדי . לפני שרק מתי מעט יבינו עוד מדוע מדובר בכלל בנושא מהותי הראוי לעיסוק ציבורי, שהוא משורש זהותנו המשותפת, שהיו דברים מעולם, ולפני שיישכח מה בעצם חשוב בלהקת כוורת ובאריק איינשטיין, במתי כספי ובחוה אלברשטיין, בשלמה ארצי וביהודית רביץ, או כיצד הם ואחרים הם מפתחות יסוד לחקירת היבטים מרכזיים בישראליוּת . אמנם המחקר כאן מבקש לומר דברים תקפים על תופעה בעולם, אך אני מצהיר בזאת בלא בושה שתשתיתו היא סובייקטיבית : אנליזה של אהבה . שכן, מה לעשות, את המוזיקה הישראלית אני אוהב אהבה עזה, פטאלית, כואבת, ולאור התפתחויות ההווה הבלתי נמנעות, ניתן לומר שלדידי גם טראגית . ייתכן שאני כרוך אחריה יותר מדי . נכון, אינני יחידי בכך, מה גם שאמרו את זה קודם, לפניי, אף שזה לא משנה, כידוע — אבל לאן אוליך אני את אהבתי בלא שתתקלקל השורה ? ניגשתי לכתוב . המטרה היי...
אל הספר