118 וסיפור לאיזו יצירה שמתנגנת לי בראש ורוקדת את כל התפקידים . שיחקתי ושרתי בצופים באירועים של השכבה שכתבתי וביימתי, והעמדתי מסכת בחגיגת סיום בית הספר התיכון ואופרטות בגרעין בשירות בנח"ל . הבחירה בשמשיית הבימוי הייתה בעצם המשך טבעי ליצר הזה — להעמיד תמונות, להמחיז סיפורים, לכתוב חרוזים, להמציא תנועות . לרגע לא הצטערתי שוויתרתי על המשחק . לעצמי אני אומרת שעולם התיאטרון הפסיד שחקנית-זמרת ענקית, אף שהתיאוריה הזאת לא עמדה במבחן . . . שלושה מורים נפלאים לימדו אותנו במגמת הבימוי : עדנה שביט, יוסי יזרעאלי ומייקל אלפרדס . כל אחד מהם עולם ומלואו, כל אחד והדרך שלו . הם השלימו זה את זה והעשירו אותנו בתפיסות מגוונות של מקצוע הבימוי, בכלים להדרכת שחקנים, לניתוח מחזה, למיזנסצנות, לקונספציות, לספר בימוי, להשראות . עם זאת, את החשוב ביותר הם לא לימדו : מנהיגות ואוטוריטה, יחסי במאי ושחקנים, יחסי במאי ומנהלים, יחסים עם קולגות, התמודדות עם ביקורת ועם כישלונות, תכנון נכון של קריירה — את השיעורים האלה למדנו על בשרנו . אני יודעת שבמאים ובמאיות אחרים עברו ועוברים את אלה בתחילת הדרך ובמהלכה . אני מבחינה בפחדים...
אל הספר