על היוצרים הסמויים מן העין, או מיומנה של מנהלת אמנותית

112 המחזה שמוליק של זהרה ? " שאלתי אותו . "אם זאת הייתה חזרה של הקאמרי והיו שואלים אותך על מה אתה עובד, היית עונה : על הצגה למבוגרים ? " לאחת החזרות האחרונות שלי בתיאטרון רפרטוארי נכנס מנהל אמנותי ונזף במעצבת התאורה שהתאורה נראית כמו מהצגת ילדים . איזו סטיגמה ! נכון, יש גם חלטורות בתיאטרון לילדים, אבל הקלישאה שזה ז'אנר שהוא ברירת מחדל חלטוריסטי, קיטשי, דידקטי, מסחרי, מתחנף, מקשה אחת של הצגות עם תאורה ילדותית או צבעונית — מוציאה אותי מכליי . דוגמה נוספת : פגשתי יוצרת תיאטרון ותיקה שיש לה אנסמבל משלה ולזכותה יצירות נפלאות . "מה את עושה ? " התעניינה . "אני מנהלת את תיאטרון אורנה פורת", השבתי . "חשוב מאוד", ענתה, "שיש מי שמכין לנו את קהל העתיד" . נכון, חשוב מאוד . ילדים ונוער שרגילים ללכת לתיאטרון מפתחים כלים לצפייה בתיאטרון, אבל תסלח לי בת שיחי, תיאטרון לילדים עומד בפני עצמו והוא הרבה יותר מאשר פרוזדור הכנה לעתיד . "כמו לגדולים, אבל יותר טוב" — זאת הכותרת של המאבק שאותו ניהלנו חבריי ואני במשך שנים למען ההכרה בקיומו של תיאטרון לילדים איכותי, על הכללת ההצגות שלנו בפרס התיאטרון, על מדורי ביק...  אל הספר