76 ייחוסנו אל הערבים ? כילדה שגדלה ברמת גן בשנות החמישים והשישים, לא זכור לי שום "ייחוס" . השאלה לא באמת הייתה קיימת בציבוריות הישראלית, והמושג פלשתינאים במובנו העכשווי עוד לא היה בתודעה . ידעתי שיש "ערבים ישראלים טובים" ו"ערבים ישראלים רעים" . לא זכור לי שהכרתי ילד או ילדה ערבים, גם לא נשים או גברים ערבים . לשכן שלנו, שהיה המושל הצבאי של ה"משולש", היו מגיעות משלחות של נכבדים ערבים להתארח, והוא עצמו היה שם בן בית — אצל "הערבים הטובים", כמובן . ברדיו ובעיתונים היו גם ערבים לא ישראלים : "פדיונים" ו"מסתננים" ו"רוצחים" שחדרו ממצרים ומעזה, מירדן, מסוריה ומלבנון — מדינות האויב סביב ישראל הפצפונת העומדות לכלותנו מאז מלחמת השחרור ולעולמי עולמים . העולם שלי, כמו של רוב הציבור היהודי-ישראלי, היה צבוע בנרטיב של דוד וגוליית, כפי שעוצב בשיח הציבורי, בספרות, במחזאות ובקולנוע . אחרי שהסרט אקסודוס יצא לאקרנים, גם העולם המערבי אימץ את הנרטיב הזה — מלחמת השחרור הייתה ניצחון של מתי מעט על רבים שרצו להשמיד את מדינת ישראל, שזה עתה הוקמה . אף מילה לא נאמרה על ערבים שגורשו, כפרים שנחרבו ופליטים שחולמים לחזור...
אל הספר