42 הייתה כנראה המפתח להצלחה הגדולה של ספריה . חוויה דומה הייתה לי גם בהיכרות שלי עם יהודה אטלס, שעל פי שיריו יצרתי את ההצגה הילדה שאני אוהב . "הילד הזה הוא אני" קרא יהודה אטלס לספרו הראשון, וככל שהחזרות התקדמו והכרנו קצת יותר, לא היה לשחקנים ולי ספק שהילד מהשירים הוא אכן הילד שיהודה היה, ובמובן מסוים נשאר לתמיד . ילדה נצחית נוספת, חרזנית, סקרנית, רומנטית, שופעת דמיון והומור, היא שלומית כהן-אסיף, שסביב שיריה כתבתי את המחזה נשיקה בכיס . וכזאת הייתה דבורה עומר : חנה'לה חלמנלה, גיבורת ספרה קרשינדו, היא בת דמותה כילדה . כמו אביה של דבורה, כך גם אביה של חנה'לה הספרותית יוצא למלחמה והוא משאיר לה גמד דמיוני שיהיה לה לחבר . הגמד הדמיוני של הילדה דבורה תמיד נכח בשיחות העבודה שלי עם הסופרת . סוד כתיבתם של אסתר, יהודה, שלומית ודבורה, ושל רוב סופרי הילדים האהובים עלינו, הוא הקשר החזק שלהם עם הילד או הילדה שהיו, ששימשו מעין מתווכים בינם ובין הקהל הצעיר, ואפשרו להם להיות אותנטיים . את המחזות לילדים כתבתי בתיווכה של הילדה שהייתי, ואילו את המחזה איזה נוער כתבתי בתיווכה של הנערה שהייתי . כיוצרת צעירה בש...
אל הספר