לקרובי המטופל | 173 תן תוקף והד לכאב ולפחד של האדם היקר לך : נסה להיכנס לנעליו . חשוב על משהו שאתה ממש פוחד ממנו ( לקפוץ בנג'י ? לדבר בשידור חי בטלוויזיה ? ) . עכשיו דמיין שלוחצים עליך לעשות זאת . ההיגיון לא עובד : גם "העיפרון החד ביותר בקלמר" עם הטיעון המבריק ביותר לא יצליח לרפא הפרעת חרדה . אין טעם להיכנס להסברים חוזרים ואין-סופיים על הסיבות למה זה לא מסוכן ולמה אין צורך לפחד . זה רק מזיק ומגביר את הדחף של המטופל למצוא טיעונים שיצדיקו את עמדתו — להתחפר בעמדתו . להציע אבל לא ללחוץ : כשאתה רואה שהאדם נמנע, נסה להציע הצעה בנוסח "אתה רוצה לעשות את החשיפה שסיכמת עליה עם המטפל ? " שַׁמש מודל לחיקוי להתמודדות ואומץ : להורים שסובלים בעצמם מחרדה חברתית — שמשו מודל לחיקוי התנהגות אמיצה . אנו לומדים, מחקים ומושפעים מצפייה בהתנהגות הרבה יותר מאשר מדיבורים . כך למשל הורה יכול לומר לבנו בן החמש שוב ושוב שאסור לשקר, אבל כשאותו ילד צופה בהורה אומר למוכר הכרטיסים : "הוא בן ארבע, כרטיס מוזל בבקשה", הילד ילמד מההורה לשקר . באופן דומה הורה שמעודד את בנו להיחשף למצבים חברתיים בעוד הוא-עצמו מתנהל בהימנעות...
אל הספר