92 | מטפלים בחרדה חברתית 6 . אחרי שהמטופל הפחית את אחריותו לאירועים, נברר האם יש "נסיבות מקילות" לגבי ה"פרוסה" שהשאיר באחריותו ונשאל את השאלות האלה : היו נסיבות מיוחדות ? השתנית מאז ? אתה יכול להשתנות ? יש הוכחות מחייך שתומכות בכך שהשתנית ? האם אתה הוגן כלפי עצמך ? האם אתה יכול לחיות עם זה שעשיתי טעות ? דוגמה : לילך : "למדתי לחשוב על ההתעללות והבריונות כעל אירועים שהיו להם הרבה גורמים . כשהתחלנו לדבר חשבתי שהמתעללת אשמה חצי ואני חצי . זאת מהסיבה שהייתי חלשה ולא עלה בדעתי שהיו שם עוד ילדים שעמדו והסתכלו . לא עלה בדעתי שיש בית ספר שהיה אמור להגן עליי, מורה מחנכת . נכון שהתביישתי לספר להוריי ואני לא כועסת עליהם, אבל עדיין אני חושבת שהם לא היו מספיק מעורבים . כשרשמתי את כל הגורמים עדיין חשבתי שאני אחראית ב- % 50 אבל המספרים לא הסתדרו . "נאלצתי" להודות שאני אחראית רק ב- % 15 . עלתה השאלה מה אני עושה עם ה- % 15 הללו . המטפל ביקש ממני לדמיין ילד אחר שאני מכירה שמתנסה באותה השתלשלות עניינים . דמיינתי את הבן של אחותי וחשבתי שגם הוא עשה טעויות וגם אם הוא לא תמיד היה מספיק אמיץ, זו עדיין לא אשמתו...
אל הספר