183 נ ספ ח 6 אם הסברה הזאת אכן נכונה אזי זו הוכחה כי האות וי"ו המופיעה בסוף מילה איבדה כבר בימי המקרא את צלילה כעיצור . שהרי, במילים הללו, שבהם מעולם לא הופיעה האות וי"ו כעיצור, לא היה נעשה כל שימוש בצורת הכתיב הבאה ) אביו , אחיו , פיו ( אם האות וי"ו בסוף המילה לא הייתה נשמעת כמו התנועה U . יטען הטוען : אם האות יו"ד והאות וי"ו בסוף מילה, כשאינן נחות, היו נהגות כתנועה, הן לא היו מייצרות דגש באותיות בגד כפת הבאות אחריהן, כפי שהדבר קורה ב גּוֹי גָּדוֹל , יָדָיו תְּבִיאֶינָה והדומים להן . אך יש לציין שלמרות שהמילים goi, yadau והדומות להן מסתיימות בתנועות i ו - u , הן אינן תנועות רגילות ופשוטות אלא הן יוצרות תנועות מורכבות, או דיפתונגים . איש לא יכחיש כי תנועה פשוטה ותנועה מורכבת, מאחר שהן כידוע שני דברים שונים בתכלית, משפיעות באופן שונה על העיצור הפותח במילה שבאה אחריהן . דיפתונגים יכולים להופיע גם באמצע מילה, ובמקרה כזה האות וי"ו והאות יו"ד ינוקדו בשווא כמו למשל במילה לַיְלָה . במקרה כזה לא יבוא דגש אחרי הדיפתונג . כמו למשל במילים בַּיְתָה , עָלַיְכִי , הַמָּוְתָה , ולהוציא מכלל זה את המי...
אל הספר