149 נ ספ ח 4 ג ( האותיות הגרוניות, המושכות צלילים רחבים, מקבלות לעיתים קרובות סגול בהטיות של שמות עצם, למשל : חֶלְקִי , חֶדְוָה , עֶזְרָה . לכך ניתן להוסיף שהמדקדקים הקדמונים נהגו לקרוא לסגול פתחקטן . בלמס טוען שהסגול מבוטא על ידי הרחבת קצוות השפתיים, והצרי על ידי לחיצתן יחד . 152 קביעה זו תיתקל בהתנגדות מצד המדקדקים מאסכולת שולטנס, שיאמרו שאין זה סביר שנקצה צליל פתוח לתנועה שהיא לעיתים קרובות חטופה, כלומר, כזו שמתווספת לאותיות שבמקור היו ללא תנועה, כפי שקורה בכל הצורות הסגוליות ; לדוגמה המילה גֶּבֶר , שבמקור הייתה גַּבְרְ . עם זאת, כבר ראינו ) ראה פרק ,121 סעיף ב' ( שאני מייחס לכל הצורות הסגולות מקור שונה לחלוטין מזה של שולטנס . לכן אין בטענה זו כדי להפריך את דעתי . 153 לסגול שאותו שולטנס מכנה סגול חטוף יש לטעמי שלושה מקורות : א ( כאשר הוא מאבד את האות ה' הסופית, אזי הוא נסוג ממקומו באות השורש השנייה ומגיע לראשונה . לדוגמה : יִפֶן שמקורו ב יִפְנֶה . ב ( שינוי של פתח קדום ; למשל המילה גֶּבֶר שבאה מהמילה גְּבַר , מִשְׁמֶרֶת באה מהמילה מִשְׁמְרַת . מהמילה גְּבַר נוצרה המילה גַּ֣ בַר , בא...
אל הספר