נספח 3: מקורן של כמה תופעות לא עקביות בדקדוק הלשון העברית

144 פ רול ג ו מ נ י ב ( שינוי ההגייה של הפועל שָׁגַל ושל המילים עפלים , חראיהם , שיניהם ל שָׁכַב , טְחֹרִים , צוֹאָתָם , מֵימֵי רַגְלֵיהֶם , בשביל לשון נקייה . ג ( שינוי קל בהגיית מילים רבות אחרות, כך שצורת ההגייה העתיקה, שאיש כבר לא עשה בה שימוש הוחלפה בזו שהייתה בשימוש ; למשל הוּא ו נַעַר השתנה בנקבה ונהיה הִיא ו נַעֲרָה ) ראה פרק 70 ( , יְרוּשָׁלֵם הייתה ל יְרוּשַׁלָיִם ; אַתִּי , נָתַתִּי ומילים נוספות בגוף שני נקבה יחיד ) כשם שהסורים כותבים ( , שהגייתם השתנתה ל אַתְּ , נָתַתְּ ) כשם שגם הסורים הוגים אותן ( : 1 ( כמה חריגות לשוניות שנמצאו בכתבי הקודש הותאמו לכללי הדקדוק ; למשל בְּאַוַּת נַפְשׁוֹשָׁאֲפָה רוּחַ ) ירמיהו, פרק ב', פס' כ"ד ( שונה ל נַפְשָׁהּ . 2 ( תוקנו טעויות העתקה ממשיות או מדומות ; למשל, כמה מקרים שבהם המילה לֹא שונתה למילה לוֹ . כל התיקונים הללו נעשו על - ידי מסורת שבעל - פה, מבלי לגעת ) כפי שעשו השומרונים ( בגוף הכתיב של הטקסט עצמו . הקריאה של הטקסט עצמו נקראה כְּתִיב , ואילו הקריאה שנקבעה על - ידי החכמים נקראה 181 קְרֵי . ד ( שינוי ההגייה של הברות רבות, מסיבות שונ...  אל הספר
יונתן בשיא