77 הה י ס ט ו רי ה של ה לשון הע ב רי ת 45 השם לשון עברית מתייחס לשפה שאותה דיברו העברים בימי קדם, כלומר הלשון בה נכתבו הספרים המקוריים של בני ישראל ) המקרא ( להוציא את הפרקים בספר דניאל ובעזרא, ופסוק אחד בירמיהו ) פרק י', פס' י"א ( , הכתובים בכלדאית . 46 השם לשון עברית אינו תנכ"י ולא נמצא בשימוש אצל חז"ל, שבצדק, כינו בשם עִבְרִית את הלשון והכתבים של כל אותן קהילות שביחס לא"י נמצאים מעבר לנהר הפרת, 115 ולפיכך מכונה בתנ"ך עֵבֶר הַנָּהָר ) יהושע, פרק כ"ד, פס' ב' ( , "הארץ אשר מעבר לנהר" . השם הזה שהוכנס כנראה לשימוש על ידי היוונים ובחיקויים על ידי ההיסטוריון יוספוס 117 ובסופו של דבר 116 לשפת ההמון,פלביוס, שכתב ביוונית, חדר אט אט לשפת חז"ל, 118 השתמשו בצירוף הזה גם כל המחברים היהודיים באירופה . 47 עוד ארבעה שמות יש ללשון העברית בקרב העברים, ורק שניים מהם הם שמות תנ"כיים : א ( לשון כנען ב ( יהודית ג ( לשון הקודש ד ( אשורית 115 . ראו תלמוד בבלי שבת דף קט"ו, מגילה דף י"ח ; גם בבראשית רבה י"ד, י"ג בפירוש "יְפֵה תֹּאַר" . 116 . תלמוד בבלי גיטין דף פ"ז . תלמוד ירושלמי מגילה פ"א ה"ט . תוספתא מגילה ...
אל הספר