הקדמה – שד"ל

22 פ רול ג ו מ נ י אופייניות בלעדיות – וזהו תחומו של הרציונליזם הפנימי ; ולכל שפה יש מקור בשפה קודמת, או שהיא עברה שינויים ותוספות משפות אחרות בנות זמנה, או שלפחות היא עצמה יצרה שפות אחרות אשר מאירות אותה – וזהו תחומו של הרציונליזם החיצוני . הלשון העברית זכתה ליחס רציונלי מסוים כבר מתקופה מוקדמת יחסית, הן זה הפנימי והן זה החיצוני . יהודה בן חיוג' הוא אבי הרציונליות הפנימית, ואילו את הרציונליזם החיצוני ניתן לייחס ליהודה בן קריש ) אִבְּן קוּרייש ( . חוקרי העברית הלא - יהודים, אחרי שתרגמו והכניסו סדר במהלך המאה השש - עשרה בכל התיאוריות של המדקדקים היהודיים, החלו במאה הבאה לשלב בחקר הלשון העברית את השיטה הרציונלית . אבי הרציונליזם החיצוני, בקרב החוקרים הנוצרים, הינו לודוויג דה דיו ) Ludwig de Dieu ( , ואבי הרציונליזם הפנימי הוא יעקב אלטינג ) Alting ( . בעת המודרנית אביה של הגישה החיצונית הינו אלברט שולטנס ) Schultens ( , ושל הגישה הפנימית הוא גיאורג היינריך אוגוסט אוולד ) Ewald ( . ואני, שבימי צעירותי העדפתי לעסוק ברציונליזם הפנימי של לשון הקודש, וסביב הסוגייה הזאת פרסמתי לא מעט מאמרים בכרכי...  אל הספר