למרות ההשקעה האישית של המייסדים והמצטרפים אליהם, ולמרות השקעת המשאבים הכלכליים, הארגוניים וההדרכתיים של התנועה, אין הם מצליחים לעבור ארבעה ספים, הנתפסים כממדי מבחן למעבר לבגרות והתבססות : הם לא מצליחים לגדול מספרית . לאחר כעשר שנים נע מספר החברים בין 30 ל ,40 מספר שאינו מספיק לקיום מה שנתפס כתפקודיו של הקיבוץ . הניסיונות המתמידים לקלוט חברים חדשים מסתיימים בדרך כלל בכישלון . וזאת, למרות, ואולי אף פרדוקסלית בגלל, הזרם המתמיד של גרעיני נח"ל, שיןשינים * , בודדים ומשפחות . המעטים, שנקלטים בקושי, יכולים לחפות מספרית, ופחות מכך איכותית, על עזיבת הוותיקים שהתאכזבו . בסך הכל, לא רק שאין גידול במספר החברים, אלא שגוברת ההרגשה בקרב החברים הוותיקים שנותרו בקיבוץ, כי "אין עם מי לבנות את הקיבוץ" . עובדתית, חברי הקיבוץ ה"קבועים", אינם מהווים מירב האנשים הנמצאים בקיבוץ, בכל נקודת זמן . מספר ה"זמניים" הנחלאים, הש"שינים והמתנדבים הנמצאים בקיבוץ יש והוא עולה על מספר החברים, ואלה מגבירים את תחושת הארעיות וההרגשה שהקיבוץ הוא "תחנת רכבת" . המצוקה הגוברת של מחסור בחברים גורמת לכך שחברי הגרעינים, ה...
אל הספר