ב ( חברי הקבוצה אשר חבריה עובדים במערך הייצור בלגד ינהגו כשכירים . ג ( השיפורים במערך הייצור והקלת תנאי העבודה לא יתפסו מקום ראשוני בשיקוליהם של המנהלים, בשונה מן המצב בו חברי קבוצתם, הם עובדי הייצור . ד ( ההשקעות במפעל ובפיתוחו לא יתפסו מקום ראשון בשיקוליהם של עובדי הייצור, בהשוואה לאפשרות שהם עצמם יהיו גם מנהלי המפעל והאחראים לפיתוחו . לעומת זאת תוקדש תשומת לבם להשקעות בהעלאת נוחיות העובדים, כגון הקמת חדר האוכל, ולהסדרים שלאחר העבודה, למשל שימוש במכוניות המפעל . נורמת התייחסות זו הינה חזקה עד כדי בך, שאינם עוסקים אפילו בשיפור המערך הטכנולוגי, כדי שישופרו התנאים הפיזיים של עבודתם . מציאות זו לא רק שאינה מצמצמת את הפערים בין שתי הקבוצות אלא מרחיבה אותם . ה ( ניסיון זה מאושש את גישתו של הרצברג, המוצגת בספרו * המבחינה בין גורמים היגייניים ) כהגדרתו ( , לבין מוטיביטורים . בהתאם לגישה זו, כל התגמולים הכספיים הינם גורמים אקסטרינסיים, אשר כל כוחם בהבטחת ה''היגיינה" במובנה הרחב . הם אינם מופנמים וככל שתגבירם תצטרך להוסיף עליהם עוד ועוד . . . ולכשתחדל מלהוסיף, תחול נסיגה משמעותית מכל ההישגים ב...
אל הספר