במחקרו "אחדות העבודה ההיסטורית' מציין יונתן שפירא, כי החריגות מהדרגה היו תגמול חומרי, שנועד להגביר את תלות הפעילים בראשי המוסדות ומנהליהם ולהבטיח את נאמנותם ותמיכתם וכן לאפשר מידה גדולה יותר של כוח וחופש החלטה להנהלה . 10 עם שלא ניתן להתעלם ממנה, גישה זו אינה מביאה בחשבון את התמורות הכלכליות והחברתיות שהתחוללו ביישוב היהודי בארץ במרוצת העלייה הרביעית, וכן את הצרכים של מוסדות ההסתדרות ומפעליה, ואת הקשיים אליהם נקלעו בתפעולם ובהשגת כוח אדם מתאים, כגורמים לחריגות מהדרגה . להם, דומני, ניתן לייחס את עיקר המשקל בסטיות מהשכר המשפחתי . הסחף שחל בדרגת המשכורת לא נשאר בדלת אמותיהם של המוסדות . שמועות על בקיעים ופרצות בה רווחו בקרב ציבור העובדים ויצרו תחושה של אדישות ושל ניכור מצד הפועל אל מוסדותיו ולהתרופפות האמון בהם . "שמועות נוראות נפוצות על סוללבונה, על המשב < ר, על לשכת העבודה, והשמועות רווחות בציבור ואץ מכחיש ומעמיד דברים על אמתם . ואפילו החבר בעל הכוונות הישרות אץ לו אפשרות לברר את העניינים . על הוועד הפועל מוטלת החובה למנות את הוועדה ולהועיד חודש של ביקורת . . . " 11 אי השקט, הריגשה ו...
אל הספר