מסכת ערלה 11 מ ש נ ה א בברייתא שבתוספתא, בספרא ובסוגיה שבירושלמי מצויה הסתייגותו או פירושו של רבן שמעון בן גמליאל מההלכה של המשנה : "אמר רבן שמעון בן גמליאל במי דברים אמורים בזמן שנטע לסיג ולקורות ולעצים, דבר הראוי להם . נטע לסיג לקורות ולעצים, דבר שאין ראוי להם, חייב בערלה", ופירש הראב"ד : "יש עצים שהן ראויין לסייג ועולין קורותם יפה ויש שאינם ראויים אלא לעצים בלבד, שאין להם לא קורה ולא ענפים מרובים ולא פרותיו יפין אבל אם נטע אילן לסייג שאין ראוי לסייג מחשבתו בטלה" ( בפירושו לספרא שם ) . אם כן, יש שני סוגים של עצי סרק : האחד הוא עצים שאינם עצי פרי והאחר עצי פרי שנטעם לשם מטרה אחרת, כגדר חיה או להפקת עצים . הירושלמי מסביר : "במשנה סדר נטיעתם : לעצים ברוצף, לקורות במשפה, לסייג מקום הסייג מוכיח עליו" ( שם ) . אם נטע את העצים באופן שונה, כגון שנטע ברצף ( צפוף ) סימן שנטעם לא לפרי אלא ל"עצים" ( להלן ) . אם "שיפה", כלומר חתך את הענפים ( איור 21 ) , סימן שייעד את העץ לקורות ( לתעשיית העץ ) , ואם נטעם על גבול השדה סימן הוא שנטעם לסייג ( גדר ) . הברייתא גרסה, כנראה, "עצים", כנוסח הרש"ס שהבאנו, ...
אל הספר