מסכת שקלים 258 פ ר ק ש מ י נ י לרגל . בתקופה זו כל אדם נחשב טהור, אלא אם כן ידוע בבירור שניטמא . דומה ששני שיקולים הצטרפו לקביעה זו . מצד אחד המוני העם הקפידו על שמירת הטהרה כדי שיוכלו להיכנס למקדש בטהרה ; גם מי שבחיי היום יום לא שמר על טהרה, או לא הקפיד על פרטיה, חרד מהאפשרות שייכנס למקדש כשהוא טמא . שמירה על טהרת המקדש נחשבה לערך נורמטיבי מקובל שאיש לא פקפק בו . השיקול השני היה ציבורי . חכמים, כמו גם הנהגת המקדש, רצו לעודד ביקורים במקדש, על כן קבעו שבזמן העלייה לרגל כולם טהורים . בדרך כלל נחשבו עמי הארץ כמי שאינם בקיאים בהלכות טהרה ; אפילו עם הארץ אומר שהוא טהור – אין מאמינים לו, שמא נטמא בטעות, אך מאמינים להצהרתו בדבר השמירה על טהרת הקודש . כל זאת אף שטהרת הקודש נחשבה לחמורה יותר מטהרת התרומה 2 . לפיכך קבעה ההלכה שכל היבול והמוצרים שנוצרו באזור יהודה טהורים, שכן מן הסתם בעליהם התכוונו שיהיה ניתן לשווקם למקדש, ולכן הקפידו על טהרתם ( משנה, חגיגה פ"ג מ"ד - מ"ה ) 3 . בהתאם לקביעה זו נחשב סתם אדם בירושלים טהור, וההנחה היא שהטמאים הם מיעוט, ואולי אף מיעוט קטן . סתם אדם מהציבור, גם אם היה ...
אל הספר