מסכת שקלים 235 מ ש נ ה א לנדבה – כידוע אסור לאדם לשקול יותר ממחצית השקל לנפש, ואסור להביא קרבנות ציבור אלא ממחצית השקל, לכן אסור לערב תרומה פרטית במחצית השקל . הוא הדין לעירוב מחצית השקל עם דמי קִנים או גוזלי יונה . מבחינתם של חכמים האיסור לתרום יותר ממחצית השקל הוא בעדיפות על פני שאר המגבלות על תרומות, זאת אף שההגבלות על מחצית השקל הן מדברי חכמים ולא מדין תורה, כפי שראינו במבוא . אנו מעריכים שחשיבותם של השקלים גבוהה בגלל המשמעות החברתית וערך החִברות הווירטואלי שחכמים ייחסו להם . הירושלמי אינו מכיר הגדרות אלו, מתחבט בשאלה וטוען בדרכו ההלכתית הפורמלית שהעודף מהשקלים מיועד ל"שיירי הלשכה", ושימושו קדוש פחות מקרבן נדבה 2 . אלבק טוען שדמי שקלים קדושים פחות משום שהם מיועדים לשימושים שונים ואילו הנדבה כולה עולה, לכן שימוש העולה הוא בבחינת קדוש וחמור יותר . ספק אם פירוש זה הולם את המציאות במקדש, שכן שקלים נועדו בעיקר לקרבנות הציבור, ואלו חמורים מקרבנות יחיד . הירושלמי ( נ ע"ג ) מביא הסבר נוסף, ברור פחות : "מחצה למחצה כמי שמת", הווה אומר, אם אין ידוע מי התורם של השקלים – הרי דינם כדין שקלים שנת...
אל הספר