פרק רביעי

121 פ ר ק ר ב י ע י 5 ספראי, ביקורים . 4 כך הדין גם בספרי זוטא, טו לב, עמ' 287 . שההלכה שבמשנה חלה על כל מי שהילך נגד רצונו ( מעשה המנוגד לרצונו - כוונתו ) , או על מי שהובילוהו מרצונו אך בלא שהילך בעצמו ( כוונה ללא מעשה ) . כך פירש הרא"ש . אין לו אלא ארבע אמות – אין הוא נהנה מהזכות ללכת אלפיים אמה לכל רוח, זכות השמורה לאדם שחנה מדעתו במקום פלוני בערב שבת . ברם מי ששינה את מקומו בשבת 4 ; להלן נחדד אבחנה זו . רוב עצמה, גם אם השינוי נובע מאונס, אין הוא נהנה מזכות זו המקורות מדברים על ארבע אמות כשטח המינימלי, אבל רבי יהודה קובע שלכל אדם שבע אמות, ומשנתנו אינה כדעתו ( תוס', פ"ג [ ד ] הי"א ; ירו', פ"ד ה"א, כא ע"ד ) . החזירוהו – מי שהוציא את האיש גרם לו גם לחזור, כ [ א ] ילו לא יצא – ויש לו אלפיים אמה לכל רוח שירצה . הוליכוהו לעיר אחרת – ראשונים נחלקו אם עיר אחרת היא רק עיר מוקפת הנחשבת לרשות היחיד, כגון דיר וסהר שבהמשך ( רש"י ואחרים ) , או גם אם אינה מוקפת ( רמב"ן ואחרים ) . או נתנוהו בדיר או בסהר – דיר וסהר הם דוגמאות למקום שיש בו מבנה מגורים . במקומות מעין אלו מותר לטלטל, והם נחשבים לרשות ...  אל הספר