91 פ ר ק ש ל י ש י 29 ראו פירושנו לפסחים פ"ב מ"ג . תוס', פסחים פ"ב ה"ד ופירושנו לפסחים פ"ב 30 ל"עוברי עברה" המקפידים על איסור חמץ ראו מ"ג . שמאי ( במשנת דמאי ) האוסרים על עניים לאכול דמאי . ייתכן שהייתה מסורת בידי אמוראי 29 . הבבלי, וייתכן שניסוחם הוא מסקנה פרשנית ממשנת דמאי בין כך ובין כך, הבבלי מסביר שלפי בית הלל אתרוג דמאי כשר לאכילה לעני ולכן מותר לקיים בו מצוות לולב, שכן אדם יכול להפקיר את נכסיו ולהיות עני, ובית שמאי אוסרים על העניים לאכול דמאי ולכן אין לאתרוג היתר אכילה . פירוש זה מחייב שכלול מה . הרי לפי משנת דמאי ברור שגם העניים חייבים במעשר . אמנם מותר לחלק להם את הפרות, אך זאת מתוך תקווה תאורטית שהם יעשרום, על כן אתרוג שאינו מעושר אינו בר אכילה . לכן יש לומר שהאתרוג ראוי לנטילת לולב משום שניתן למסרו לעני, והוא יאכל אותו באיסור או מתוך התעלמות מחובת ההפרשה ( ראו פירושנו לסוכה פ"ג מ"ה ) . לפי פירוש זה, הגורם הקובע את היתר האכילה אינו האפשרות של נוטל הלולב לאכול את הפרי בעצמו, אלא האפשרות הרֵאלית לתת אותו לעני שיאכל אותו . איש אינו מוכן לאכול אתרוג של תרומה טמאה, אך יש המוכנים ל...
אל הספר