מסכת כתובות 474 פ ר ק ש מ י נ י דינם של אלו נקבע לעיל : "יותר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחייה" ( פ"ד מ"ד ) , כלומר הקרן שייכת מבחינה משפטית לאישה, אבל בפועל הבעל מטפל בקרקע ונהנה מרווחי הקרקע . מעיון במשנה מתברר שהלכה זו אינה מקובלת על הכול 1 . האשה שנפלו לה נכסים – האישה מצטיירת כדמות פסיבית . היא אינה "מרוויחה" ואינה רוכשת קרקע, אלא הם נפלו לה מבחוץ ( ירושה, מתנה ) . בפועל היו מקרים שבהם נשים קנו ורכשו קרקעות, אך מסורת חז"ל מציירת את האישה כפסיבית, ונראה שהיא משקפת את הלוך הדעות הכללי בחברה היהודית 2 . עד שלא תתארש – המשנה מניחה שהאישה אינה קטנה, יש לה כבר נכסים שקיבלה במתנה או שרכשה מכספה . אמנם מבחינה הלכתית יכול להיות שלאישה יהיה רכוש כבר כקטנה ( מירושה או ממתנה ) , אך בדרך הטבע מדובר באישה מבוגרת . ואכן, ממקורות ארץ ישראל עולה שלעתים קרובות התחתנה האישה אחרי גיל נערות, אם כי חז"ל מעדיפים היו אירוסים בגיל צעיר, ועסקנו 3 שהיא מוכרת ונותנת וקיים – עורך המשנה בכך במבוא . מודין בית שמי לבית הליל יודע שבהמשך חולקים בית שמאי ובית הלל, ועל כן הוא מודיע שכאן אין מחלוקת שהרכוש שייך לה . הנ...
אל הספר