מסכת כתובות 451 מ ש נ ה ז המשנה אינה מבחינה בין סוגי נדרים, ולכאורה יש מקום לטעון שהיא מכירה בזכותו של הגבר להסתייג מאישה נדרנית, ללא קשר לטיב הנדרים . אבל בתוספתא ובתלמודים מודגש שמדובר רק בנדרים המהווים מטרד לבעל ויש בהם משום עינוי נפש : "כגון נדרה שלא לוכל בשר ושלא לשתות יין ושלא ללבוש בגדי צבעונין" ( תוס', פ"ז ה"ח ; ירו', לא ע"ג ; קידושין פ"ב ה"ה, סב ע"ג ; בבלי, עב ע"ב ) . בירושלמי יש גם הכרה בזכותו שלא לשאת אישה שיש עליה "כל נדר", אבל אז עליו להצהיר על כך במפורש בעת הנישואין . במקרה כזה כל נדר, ואפילו כזה שאין בו כל נזק, מהווה עילה לגירושין 73 . הנדרים הנזכרים כעילה לגירושין אינם אלא מטרד שולי עבור הגבר . אם האישה אינה שותה יין אין בכך רע, ובכלל מיעטו בנות ישראל לצרוך יין ( ראו פירושנו לעיל פ"ה מ"ח ) . על כן, התביעה של הבעל אינה מבוססת על הנזק הנגרם לו אלא על הנזק הנגרם לאישה . בכך חכמים מבטאים הסתייגות מעצם הנדרים . פתרון אחר מופיע במשנת נדרים : "דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו, אומר לה 'כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין' . וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו, אומר לה '...
אל הספר