מסכת כתובות 384 פ ר ק ש י ש י אין לנו מקבילות לברייתא זו, אם כי ייתכן שסוגיית הירושלמי ( ל ע"ג ) הכירה את הברייתא ורומזת אף היא למחלוקת בנושא . הלכה זו של מציאת האישה חוזרת במשנת בבא מציעא ( פ"א מ"ה ) . משם נראה שמה שמצאו בני הבית ( אישה, עבד, בן ובת קטנים ) שייך לבעל - האב משום שבני הבית תלויים בו . הסוגיה למשנתנו ( בירושלמי ובבבלי כאחד ) רואה במציאה רווח נוסף שאינו חלק מהמשק הביתי, וצריך נימוק מיוחד כדי להעבירו לידי הבעל . לעומת זאת משנת בבא מציעא רואה בו בפשטות חלק מנכסי המשפחה, וכולם שייכים לאבי המשפחה . סוגיות הירושלמי דנות בכך ( ל ע"ג ; בבא מציעא פ"א ה"ה, ח ע"א ) והתלמוד מסביר שמציאה היא רכוש המשפחה, משום שהבעל יכול להפנות את בני ביתו לכל מלאכה שהיא, והאישה עצמאית יותר מבנה ולכן בעצם הייתה המציאה צריכה להיות שלה אילולא אותו נימוק מיוחד . כאמור, הרושם הוא שהמשניות, או לפחות משנת בבא מציעא, לא הכירו אבחנות אלו . לדידם מציאה היא כמו מעשה ידיים ושייכת לבעל . עם זאת, במקרה זה התלמוד מעניק לאישה מעמד עצמאי יותר מזה שמשתמע מפשט המשנה . החידוש הגדול של התלמוד הוא דווקא במה שהניח בפשטות, ...
אל הספר