מ ש נ ה א מסכת כתובות 187 אלא בתוספתא שלפנינו 25 . רבי נחוניא חולק על משנתנו . לפי הסוגיה בירושלמי רבי נחוניא פוטר מן הקנס בבא על העריות אך מחייב קנס בבא על אחות אשתו ובבא על הנידה, מפני שיש להן היתר לאחר איסורן ( לאחר מות אשתו ולאחר ימי נידתה ) , ואינן דומות לאיסור ביום הכיפורים שאיסורו אינו בטל 26 . לפי הסוגיה בבבלי רבי נחוניא חולק על כל ההלכות שבמשנתנו ופוטר מן הקנס כל חייבי כריתות . נראה כי המחלוקת המוצעת בין משנתנו ובין רבי נחוניא בן הקנה נוגעת בהבחנה היסודית העומדת בבסיס משנתנו והמשנה שאחריה . כפי שנראה להלן, ההבדל בין המקרים השנויים בשתי המשניות הוא בכך שבעריות שבמשנה א העונש הנו כרת ואילו העריות שבמשנה ב דינן מיתת בית דין . דעת המשנה היא כי במקרה של מיתת בית דין אין תשלום של קנס ( אין אדם מת ומשלם – בבלי, לג ע"ב ) לעומת מקרה של כרת ומיתה בידי שמים שבו יש תשלום . רבי נחוניא בן הקנה חולק על הקונספציה הזאת, כפי שמציעים התלמודים, וקובע שאף במקרה של מוות שאינו בידי ערכאה אנושית אין האדם משלם . ניתן להציע כי לפי דעת משנתנו, השלטת בין התנאים, בית דין אנושי אינו יכול להטיל שתי סנקציות ...
אל הספר