פרק שני

מסכת כתובות 126 פ ר ק ש נ י של אלמנה זו טענת היורשים . במשנה הדברים ערוכים כבמעין שיח מדומה בין הבעל המת לאלמנה . הבעל או היורשים טוענים שאין לה בכתובתה אלא מנה בלבד . אם יש עדים שיצאת בהינומה – שאין יוצאת בהינומה מבית אביה לבית בעלה אלא בתולה . בשני התלמודים ניתנו פירושים שונים למילה "הינומה", ואף נאמר בתלמוד הירושלמי כיצד נתפרשה המילה בארץ וכיצד נתפרשה בבבל . הפירושים שניתנו בתלמודים אינם נהירים לנו, ולאורך הדורות ניתנו פירושים שונים לפירושי התלמודים . יש מן הפירושים המסבירים את ה"הינומה" כמילה ארמית ובהתאם לכך הוצעו הצעות שונות, ויש שראו בה מילה יוונית והועלו פירושים אחרים . בתלמוד הבבלי ( יז ע"ב ) : "מאי הינומא ? סורחב בר פפא משמיה דזעירי אמר תנורא דאסא . רבי יוחנן אמר קריתא דמנמנה בה כלתא" 2 . בתלמוד הירושלמי ( כו רע"ב ) : "בהינומה – תמן ( כלומר, החכמים שם בבבל ) נמנומה ( נמנום ) רבנין דהכא אמרין פיריומא", והוא כנראה על פי היוונית כיסא לנשיאת כבוד, והוא האפריון הנזכר פעם אחת בתנ"ך ( שיר השירים ג ו ) ופעמים רבות במקורות המדרשיים . הוא ששנינו במשנת סוטה פ"ט מי"ד : "בפולמוס האחרון גז...  אל הספר
תבונות