מסכת כתובות 88 פ ר ק ר א ש ו ן אולי למוכת העץ ומתייחסים אליה באמפטיה וברחמים, אולי גם יתירוה לכהן גדול . אבל אין לכך ראיה במקורות . ברוח הגישה המקלה נהג גם רבי יהודה הנשיא : "מעשה באשה אחת שלא נמצאו לה בתולים ובא מעשה לפני רבי אמר לה איכן הן אמרה ליה מעלותיו שלבית אבא היו גבוהין ונשרו והאמינה רבי" ( ירו', כה ע"א ) . עם כל זאת, בספרות האמוראית נמצאת גם הגבלה מהותית על הגישה המקלה : "הדא דתימר שלא להפסידה מכתובתה אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה" ( ירו', שם ) . אם כן, הנאמנות היא רק לגבי זכותה לכתובה אך לא לקיימה . זו גישת ביניים שבין הגישה התנאית המקלה לגישה המחמירה ( שגם היא תנאית ) . אין לראות בה פרשנות, אלא גישת ביניים . בספרות האמוראית גישות שונות . יש שנאמר בה "פתח פתוח מצאתי נאמן להפסידה בכתובתה" ( בבלי, ט ע"ב ) , ולעתים מאמינים לה ואף מחפשים הסברים שונים ומתאמצים לפרש את דבריה להיתר ( שם, י ע"א ) . לעתים הבעל אף מוצא את עצמו מותקף ומואשם ( שם, י ע"ב ) . לא מן הנמנע שחלק מהעדויות הן תלויות נסיבות, לעתים נחשדה הנערה ולעתים נחשד הגבר, והחכם פעל ונהג בהתאם לדעה המוקדמת שלו ושל הקהי...
אל הספר