241 המחתרת המשפטית שהוא התנועה הרוויזיוניסטית כולה . הדבר הבולט בשתי הפרשות שעניינן אנשי אצ"ל היה חוסר הוודאות שעורכי הדין זליגמן וקריצ'מן פעלו בו . אפשר להסביר מצב זה בחלקו בתודעה המשפטית הדיאלקטית של אצ"ל עצמו, שהכיר ולא הכיר בסמכות המשפטית הבריטית, ובחלקו בהעדר תשתית ארגונית . על יסוד שני אלה לא ניתנה לפרקליטים הנחייה ברורה, וכנראה גם לא היה תיאום מלא בין עורכי הדין למפקדת הארגון ולנאשמים . מצב עניינים זה בא לידי ביטוי למשל בפרשת גרונר, שזליגמן יזם בה אסטרטגיות לעיצוב דעת הקהל והתווה את הדרך המשפטית באופן שהכניס אותו ואת עורך הדין קריצ'מן מעת לעת לעימות עם מפקדת אצ"ל . בפרשת העשרים משוני בלט העימות של עורכי הדין עם כמה מהנאשמים והתברר הצורך להגיע להסדר ייצוג ייחודי המשלב קו הגנה פוליטי עם קו קונוונציונלי . במשפטי ההעפלה ובפרשת ייצוג חברי ההגנה במשפטי המחתרות, הלקוח היה הנהגת היישוב . המעפילים לא היו בעלי משקל ממשי, ולא נראה כי עורכי הדין התחשבו ברצונם . הנהגת היישוב היא שקבעה את המסגרת העקרונית לטיעונים ולהתנהלות . יתרה מזו, אחד מעורכי הדין שייצגו את המעפילים, יעקב שמשון שפירא, אף מ...
אל הספר