נספח בלשני: אור על לשון השירה הבדואית

204 מוסא שווארבה ונשמרות בזיכרון ביתר קלות . המשורר הבדואי בדרך כלל אינו יודע קרוא וכתוב, וכך גם הרוב המכריע של קהל שומעיו, אבל הוא שולט בשפה שליטה מושלמת, בקיא במכמניה והוא אמן 2 הסיפור . רבים מן השירים מקורם בנגב ובחצי-האי סיני, ומקצתם ממדבריות אחרים, ובייחוד מירדן ומחצי-האי ערב . שירים אלו מגיעים מבחוץ בכמה דרכים : ( א ) ייתכן שהם שירים פופולריים הרווחים במדבר, לפעמים במשך כמה דורות . הם מושמעים באירועים חגיגיים הודות לתוכנם או לקשריהם למאורעות חשובים ולדמויות מפורסמות ; ( ב ) הבדואים לומדים בעל-פה שירים 3 ברוח זו אומרים הבדואים : 'אַלְ-קִצִיד מא לִה דִירִה, זַיّ א֫ לְ-הַוא שהם שומעים מסביב למדורות . בְּיִהִבּّ פִי כֻּלّ דִירִה', כלומר 'לשירה אין מולדת ( מילולית : טריטוריית המחיה של השבט ; מחנה אוהלים ) , היא דומה לרוח הנושבת בכל מקום' ; 4 ( ג ) תפוצת השירים בתכניות תרבות בדואית המשודרות ברדיו, בייחוד בתחנות מירדן וסעודיה . לא אחת בהיותי צעיר נתקלתי בקהל השומעים היושב במעגל סביב משורר הנודד משבט לשבט ושומע את הדקלום המקצבי בהתלהבות ולעתים משלים כלאחר יד ( בלי תשומת לב מספקת ) את החר...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב