על המקום: בין מקום לאי־מקום בשירה הבדואית

67 על המקום : בין מקום לאי-מקום בשירה הבדואית 5 סוגה זו מאופיינת בדקלומי חריזה מדרבנים הנאמרים במקצב משיכת וקלילה המכונה ‘חִדַאא׳ . החבל בעת שאיבת מי הבאר : ‘הבאר שכולם יבואו אליך, / “עקֻמי הקרסֹל“ 6 ישתו מימיך . / / 7 / / עם עלות עמוד השחר, / יבואו הבאר, ירבה אלֹהים ברכתך, / מחר נחפש אחרת במקומך . הגמלים לבאר לשתות . / / היו ברוכים גמלינו, / כשנרוֶה נצא לדרכנו׳ . 8 הנה כי כן בתי שיר אלו מדגימים את חשיבותו של המרחב הציבורי בעיצוב היחסים החברתיים והפגנתם . הבאר כמוקד קיומי וכעוגן חברתי היא ‘ברכת האל׳ ובה כל מרכיבי החברה נפגשים . אך עם השימוש בה דפוס החיים הנוודי גוזר על הבדואי להתכונן ולחפש את הבאר הבאה במסלול הנדידה . בקליפת אגוז, מילים מחורזות אלו משקפות את מורכבות הקשר למקום בקרב החברה הנוודית . תפקידו של הניתוח המרחבי-חברתי-תרבותי הוא אפוא לשרטט את מאפייני המרחב החברתי, כלומר לחלץ מתוך החומרים את מכלול מערכות היחסים שבין החברה למרחב הגאוגרפי, בהנחה שביסוד ארגון המרחב ועיצובו בידי האדם גלומים ערכים וקודים תרבותיים שיש לחשוף כדי לקבל תמונת עומק של החברה . 9 כפי שטען יובל פורטוגלי, תהל...  אל הספר