321 הדיבר אני-אתה . שאלה זו תקבל את מלוא משמעותה אם נזכור שלא האדם בחינת ׳אני׳ הוא מכוננו של עולם זיקת האני-אתה . שכן עולם זה מתכונן כמו מעשה חסד שיש מעין ׳ביטולם של כל חלקי העשייה ועמו ביטולן של הרגשות עשייה' . 1 פתרון לשאלה זו ימצא כבר בדברי הפתיחה לחיבור אני ואתה שבובר מעמת ומגדיר בהם את שני אבות הדיבר שהעולם מתגלה בהם לאדם ; נגד שני אבות הדיבר שבידי האדם לנקוט ביחסו אל העולם . לשיטתו של בובר, אין ה'אני' של האדם בגדר סובייקט בדֵל לעצמו . שכן אין הוא אלא צדו האחד של אב הדיבר אני-אתה או אני-לז . תפיסה זו משמעה : אין ה'אני' קיים לעצמו . הוא בא לעולם רק בעקבות פנייתו לעולם . לפיכך אין הוא מופיע כסובייקט כשם שאין העולם מופיע כאובייקט . אם ה'אני' פונה אל העולם מתוך צורכי ההתמצאות הרי שה'אני' הוא ה'אני' של אב הדיבר אני-לז . שונה לחלוטין הוא ה'אני' של אני-אתה שהוא צדו האחר של אב הדיבר הזה . כללם של דברים מסכם בובר : 'אבות הדיברות נאמרים בישותו של האדם . נהגה הדיבור "אתה", אף האני של זוג הדיברות "אני-אתה" נהגה עמו . נהגה הדיבור "לז", אף האני של זוג-הדיברות "אני-לז" נהגה עמו . אין אב-הדיבר "א...
אל הספר