פרק שביעי: התנ״ך כהיסטוריה וכמיתוס: עיון משווה במקומו של התנ״ך בהגותם הציונית של דוד בן־גוריון ושל מרטין בובר

272 דת ופוליטיקה בהגותו של מרטין בובר סרבנים' . כפי שהדבר בא לביטוי בעימות הנזכר שבין ישעיה לאחז . 15 בציפייה הכמו משיחית המהדהדת בדברי ישעיה, 'וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ-נָא בֵּית דָּוִד הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים כִּי תַלְאוּגַּם אֶת-אֱלֹהָי . לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל' . 16 אין פנייה אסכטולוגית אל אחרית הימים שסימנה האפוקליפסה . אדרבה, זו סיטואציה פוליטית מסוימת ורֵאלית, אם כי בין גיבוריה ניצב גם האלוהים . הנביא נאבק בנציג הסרבן של העם, המלך אחז, כדי שיקבל עליו את הבחירה הנכונה ובכך יהיה הנציג הראוי של אלוהים . לשון אחר, אלוהים ממתין למענה האנושי, 'העניין סובב אפוא', הסיק בובר, 'על דבר שצריך לבוא מצד האדם' . 17 ברוח זו הבהיר בובר גם את עיקרו של הרעיון המשיחי . הרעיון המשיחי אינו ציפייה אפוקליפטית . דהיינו, אין בו חזון 'אחרית ימים' אסכטולוגית שתבוא בדרך סטיכית של פריצת האין-סוף לתוך הסופי וסיומה של ההיסטוריה האנושית לשם תחילתה של היסטוריה אחרת, אלוהית יותר, כי 'גם הנבואה ה"משיחית" ברירה צפונה בה, גם היא אינה...  אל הספר