פרק שישי: גזע, לאום ויהדות בהגותם הלאומית של מרטין בובר וזאב ז בוטינסקי: דיון משווה

230 דת ופוליטיקה בהגותו של מרטין בובר המרכזית גם בכתיבתו הפובליציסטית וגם בכתיבתו ההגותית . 4 עדותו של ז'בוטינסקי בספרו האוטוביוגרפי, סיפור ימי , כי שהותו בווינה בשנת 1907 הייתה עבורו בית ספר ללימוד בעיית הלאומים, 5 ומכתב משנה זו שהבהיר בו שהוא מתעתד 'להכיר את כל החומר העיוני הקיים בתחום זה' – יש בהם כדי ללמד רבות על זיקתו לשאלה הלאומית . 6 ואכן לפי עדותו, באותה שנה הקדיש את עצמו לחקר לאומים שונים, דוגמת הרותנים והסלובקים . 7 על מידת התמדתו של ז'בוטינסקי בעיוניו בסוגיית הלאומיות אפשר ללמוד גם מנושא הדיסרטציה שהגיש בשנת 1912 לאוניברסיטת יארוסלאבל – 'ממשל עצמי של מיעוט לאומי' . ואם לא די בכך, גם בובר וגם ז'בוטינסקי, כמו שאראה להלן, הִרבו להדגיש את חשיבותו של 'הגזע' בהבהרת משמעותו של הרעיון הלאומי . דומה שבמודעות זו לרעיון הלאומי יש לחפש את ההסבר לכך שהן בובר ובני חוגו הן ז'בוטינסקי ומפלגתו הקדימו את מנהיגיה האחרים של הציונות בקריאתם את הסכסוך היהודי - ערבי כסכסוך לאומי . 8 על רקע זה נהיר הוא שדיון משווה בין ציונותו של מרטין בובר לציונותו של זאב ז'בוטינסקי, משקף בראש ובראשונה תפיסת עולם כ...  אל הספר